לפני שלושה וחצי חודשים הייתי קרוב לאבד הכל.
עברנו תקופה קשוחה בבית החולים. ארבע מחלקות, עשרות רופאים, אינספור בדיקות.
לפני שלושה וחצי חודשים נכנסנו שניים, היום אנחנו יוצאים משפחה. הלב שלי שלם.
ברוכות הבאות לעולם בנות שלי, אבא אוהב אתכן.
היינו אתמול בפיקניק של ההורים בגן של הבנות. מחשבות:
1. המטרה האמיתית היא גיבוש ההורים, הילדים זה בונוס.
2. הארגון היה מעולה, כולל הצגה (!). וזה רק בזכות הועד.
3. גם אם אתה מפורסם או משפיענית - אתה תביא פשטידה ותשב ליד הילדה כל ההצגה.
באתי בלי חשק ובציניות, ואני מודה שהיה טוב
כשמישהו שאנחנו אוהבים חולה, אנחנו עושים את הדבר הכי טבעי שיש: מחפשים תקווה.
זה בדיוק מה שעשיתי כשאבא שלי חלה והטיפול המקובל לא עבד. ככה הגעתי לתחום הניסויים הקליניים, וגיליתי מהר מאוד כמה קשה להתאים בין מטופל לניסוי.
איפה בכלל מחפשים ניסויים? איך יודעים איזה מהם יכול להתאים?